בית בוסל- צפת

בשנת 1867 רכשה החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים קרקע בצפת (בה פעלה כבר מאז רעידת האדמה בצפת תחנת מיסיון באופן לא רציף בסיוע לנפגעים), על מנת להקים בית חולים. את הקמת בית החולים יזם רופא החברה הלונדונית, וולטר הנרי אנדרסון, שפעל בצפת יחד עם בן -ציון פרידמן.[1] בית החולים, שתוכנן על ידי האדריכל גוטליב שומאכר, איש המושבה הגרמנית בחיפה, נחנך ב-1904 והציע טיפול רפואי חינם לבני כל הדתות. בית החולים של המיסיון האנגלי היה בית החולים היחיד בגליל (פרט לבית החולים הסקוטי בטבריה) עד להקמת בית החולים היהודי בצפת ביזמת הברון רוטשילד ובסיוע ההסתדרות הציונית הדסה ב-1912. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו המיסיונרים הבריטים והמבנה שימש כבסיס צבאי ובו מפקדה אזורית, ארוות סוסים וקסרקטין למגורי חיילים, כולל טייסת גרמנית. ב-1919, לאחר המלחמה, שב המבנה לידי המיסיון ושימש כאכסניה לפליטים נוצרים מסוריה ולבנון. ב-1921 נפתח במקום בית ספר תיכון שהופעל על ידי המיסיון הסקוטי ונקרא "הקולג' הסקוטי", הסקוטים הוסיפו גם כנסייה למתחם. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 פונו האכסניה והקולג' לחיפה והמקום הפך למפקדת חיל הספר העבר-ירדני, עד 1942. באותה שנה רכשו זאב מתתיהו פרל ויהודה מייברג את המבנה מהמיסיון והעבירו אותו לקרן הקיימת ולקופת חולים של ההסתדרות שייסדה בו בית הבראה, בשל האוויר הצלול והנוף הנאה הנשקף ממנו וקראה אותו על שם איש דגניה יוסף בוסל. בית ההבראה נפתח ב-1943. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפך המבנה, ששכן בכניסה לרובע היהודי, לעמדה של החי"ש ולאחר כיבוש צפת למפקדת חטיבת יפתח. לאחר 1949 שב לתפקודו כבית הבראה. ב-1963 הורחב הבניין ונוסף לו מבנה מודרניסטי בתכנונו של האדריכל יעקב רכטר. בשנת 1984 נסגר בית ההבראה עקב מצבה הקשה של קופת חולים ולאחר מכן שימש תקופה מסוימת כמרכז קליטה לעולי אתיופיה. בשנות ה-2000 נקנה מתחם בית בוסל על ידי המכללה האקדמית צפת על מנת לצרף אותו לקמפוס המכללה.

חברת ארכו היתה אמונה על שימור המבנה, כולל שימור אבן, תיקון קרניזים, שימור, החלפת הגג, הצבת שעון ופעמון כפי שהיה במקור.