בנייה באבן

האבן הינה חומר טבעי בעזרתה האדם בנה לעצמו מבנים במהלך 7,000 השנים האחרונות.
האבן חסרת צורה בד"כ, למעט בסוגי אבן מסוימים כמו אבן שיכבתית ומינרלית, המופיעה בטבע עם מאפיין צורני על ציר מימד אחד.
הסיתות לצורה ובחירת סוג האבן בוצעו מתוך התייחסות לחשיבות הננדסית של חלקיו והתאמתם ליעודם.

סגנונות הבנייה השונים באבן הנם תוצאה של התרבות בה נבנו (רמת הירידה לפרטים, סמלים ועיטורים), סוג האבן המקומית והפתרון ההנדסי שנתנו למבנה (למשל: חתכי קירות משופעים, סוג התפר בין האבנים, קורות עליונות ממגוון חומרים, קשתות וקמרונות).
קשתות וקמרונות אפשרו קירוי פתחים וכיסוי חללים (תקרה) בעזרת אבנים ומבלי שיפלו :).
אבני הקשתות והקמרונות מעוצבים כך שיפזרו את עומסם כלפי הקירות.
בעוד קשת תמיד מצטיירת עגולה, ישנה גם הקשת השטוחה, אשר בדומה לקמורה, קוי ה"תפרים" (הפוגות) שבין האבנים מתכנסים לנקודת מרכז אחת.
בבניית קשת, שמים תבנית ועליה מניחים את האבנים המסותתות. קיבוע אבן הראשה (שבמרכז הקשת) משחרר את התבנית.

פרטי בנייה כפריים

באזורים הפריפריים התפתח סגנון בנייה עממי יותר, המאופיין במבנים שהתפתחו בשלבים, כשבכל שלב, החלק החדש נבנה בהתאם לחומרים ולסוג העבודה המוצעת בעת הבנייה.
מבנים אלו מתאפיינים בריבוי חומרים ואף סגנונות עיבוד חומר, ריבוי נקודות מפגש בין חומרים ועיבוד גס יותר של האבן או כיסוי האבן בטיח. סגנון הטיח, בהתאם, היינו עשיר בטקסטורות ופירטי מפגש טיח עם טיח ועם אבן.

פרטי בנייה קלאסית

הכנת אבן לבניין דורשת יכולת הבנה וסיתות של צורות גאומטריות. כך יצא שהרצון לבנות מאבן מבנים יציבים לימד את האדם טכנולוגיות ושיטות עבודה בעזרתם עיבד צורה אמורפית לגאומטרית פשוטה - מאבן גביל לגזית.
מרגע שיש נקודות ייחוס על שלושת הצירים, הדרך לצורות גאומטריות מורכבות, סמלים למיניהם ופיסול - קצרה.

ריצוף באבן - פנים, חוץ ושבילים

לריצוף טוב כמה תכונות חשובות כמו:
- יציבות ומישוריות - למניעת הכשלת אדם.
- מקדם חיכוך גבוהה - למניעת החלקת אדם.
- מקדם שחיקה גבוה - להארחת חיי התוצר.
- שיפועים מסודרים - להזרמת מי גשם- בריצוף חוץ ומשטחים רטובים, או מישוריות אופקית ואחידה - בריצוף פנים

לריצוף יש השפעה מכרעת על התחושה שיוצר החלל בו הוא מצוי, במיוחד אם החלל פתוח.

טרסות

טרסה הינה שיטת בנייה עתיקת יומין, ליצירת שטחים מישוריים ואופקיים במקומות שהם הרריים ומשופעים ומקורה בהתפתחות ההתישבות והחקלאות. בבנייתה היה ערך מוסף ברמה החקלאית, היות והיא נבנתה תוך סיקול האבנים.
אבני הטרסה סודרו ללא חומרי מליטה, ומעט סיתות, אם בכלל, ולכן דרשו סגנון בנייה אחר ממבנה רגיל, הלוקח בחשבון גם את העובדה שקירות אלו נושאים עומס רק מצידם האחד.
להבדיל מקירות תמך מודרניים הדורשים ניכוזים לפריקת עומס המים שעלול להווצר עלהם, בבניית טרסה יבשה (ללא בטון או חומר מליטה מקשר אחר) איננה דורשת ניכוז, כי הקיר כולו מזרים את המים.

האבן, כמו כל חומר טבעי, משתנה עם השנים בתגובה לתנאי הסביבה. במהלך השנים תהליכים כימיים וביולוגיים חלים עליהה. על פי רוב מתפתחת על פניה "פטינה" (שיכבה חיצונית הנוצרת מהתחמצנות מרכיבה) המגנה על ליבתה ומיפה אותה לדעת רבים.