טיח מסורתי

הטיח מהווה שכבת גמר לחזיתות פנימיות וחיצוניות של קירות מבנים. תפקיד הטיח הוא לחזק ולאטום את ליבת הקיר.
הטיח היינו מערכת שכבות, בד"כ 3:
1. הרבצה: השכבה המחברת בין "שלד" הקיר ושכבת הטיח. שכבה זו צריכה להתאים לחומרי השלד.
2. מיישרת: בעזרת מקבלים את צורת פני הקיר, בד"כ השכבה העבה.
3. שליכט: שכבת הגמר. לשיכבה זו תפקידים רבים לתיפקוד מערכת הקיר בנוסף לחשיבות האסטתית הניכרת לכל.

הטיח מיוצר מאגרגטים וחומר מקשר. החומר המקשר המקובל היום ברוב הבנייה הוא צמנטי. החומר המקשר בעבר היה על בסיס סיד חי (תערובת חמה), סיד בור ו/או סיד הידראולי, והתוצאה היא טיח המאופיין בגמישות, אטימות ונשימתיות.
מאפיינים אלו הופכים את הטייחים מבוססי הסיד לחומרים המתאימים לשימור ושיחזור, בעלי חשיבות בבנייה מסורתית ובעלי תוצאה ייחודית ואיכותית בבנייה חדשה.
בחירת החומרים לשכבות הטיח מתייחס אל החומרים מהם עשוי הקיר ואופי התוצאה הסופית / הגמר הרצוי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
גמר הטיח תלוי ומושפע מאוד מהרכבו ומטכניקת יישומו, כמו למשל:
- הידוק במגוון טכניקות וכלים
- צבע וציורי קיר (פרסקו/רטוב או סקו/יבש)
- משיכת קרניזים
- עיבוד פני הטיח לאחר תחילת השפרתו בסיתות, בשיוף ובשטיפה
טכניקות גמר אלו יצרו מגוון רחב של סגנונות המאופינים בצבע, טקסטורה וצורה ויצרו שפה אדריכלית ותרבותית עשירה, המאפיינת אזורים, תקופות ועמים שונים בעולם.
בחירת חומרי השכבה הראשונה של הטיח תלוי בחומר ממנו בנוי שלד הקיר.

בקירות מודרניים, החומר יהיה כזה המתאים להתקשר אל בטון, בלוק, גבס ועוד.
חומרי טיח על מצעי קיר קדומים שהיו עשויים מאבן, לבני בוץ, לאטות עץ וקש יהיו שונים בהתאם.

עבור מבנים העומדים בתנאי סביבה קשים ישנם חומרי טיח מודרניים המיועדים לתת מענה לתופעות המאפיינות מבנים כאלו. חומרים אלו יכולים להתמודד עם המלחים הדוחים את הטיח. ברובם, חומרים אלו הם חומרים מתועשים לתחום השימור מתוצרת אירופאית.

"חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן...
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה"
(מסכת אבות, פרק א')