אמנת ונציה

אמנת ונציה: אמנה בין-לאומית שהגדירה את תחום השימור של מונומנטים ואתרים היסטוריים. נחתמה בשנת 1964 ברומא על ידי נציגים מ- 16 מדינות, אונסק"ו והמרכז הבין-לאומי לשימור. אמנה זו שימשה בסיס לאמנות נוספות שהרחיבו אותה בהתאם לתובנות שהצטברו עם הזמן, כמו אמנת וושינגטון (1987) ואמנת בורה (1999). להלן האמנה כפי שתורגמה מאנגלית לעברית ע"י עמרם לוטן.

האמנה הבין-לאומית לשימור ושיחזור מונומנטים ואתרים

מבוא
ספוגים במסרים מהעבר, המונומנטים שהותירו אחריהם בני אדם מדורות העבר, מהוים עדות חיה למסורת עתיקת יומין. בני האדם מודעים יותר ויותר לאחדותם של הערכים האנושיים ומתייחסים לאתרים עתיקים כמורשת משותפת. האחריות המשותפת לשמירת אתרים אלו לדורות הבאים מוכרת ומקובלת. חובתנו היא להנחילם לדורות הבאים במלוא עושרם וערכיהם.
חיוני שיוסכם על עקרונות וקווים מנחים לשימור ושחזור של מבנים עתיקים על בסיס בינלאומי, כאשר כל מדינה תהייה אחראית ליישום ההנחיות והתוכניות במסגרת התרבות והמסורות שלה.
על מנת להגדיר עקרונות בסיסיים אלו בפעם הראשונה, אמנת אתונה משנת 1931 תרמה לפיתוחה של תנועה בינלאומית נרחבת שרכשה את מקומה במסמכים בינלאומיים, בעבודת הארגונים ICOM ו-UNESCO והקימה את ה"מרכז ללימודי שימור ושחזור של נכסים תרבותיים". המודעות הגוברת והמחקר הציגו את בעיות התחום על מורכבותן ורב גוניותן; עתה הגיע הזמן לבחון שוב את האמנה על מנת לבצע מחקר מקיף של עקרונותיה ולהגדיל את היקפה במסמך חדש.
בהתאם, הקונגרס ה-II הבינלאומי של ארכיטקטים וטכנאים של אתרים היסטוריים שהתקיים בוונציה בין התאריכים ה- 25 וה-31 למאי 1964, אישר את המסמך המפורט להלן:

הגדרות
סעיף 1. העיקרון של אתר היסטורי מקיף לא רק עבודה ארכיטקטונית בודדת אלא גם את המתחם העירוני והכפרי בו נמצאת הוכחה של תרבות מסוימת, נקודת ציו להתפתחות משמעותית או אירוע היסטורי. קביעה זו כוללת לא רק עבודה אמנותית משמעותית אלא גם עבודות צנועות יותר מהעבר שרכשו מוניטין תרבותי משמעותי עם חלוף הזמן.

סעיף 2. השימור והשחזור של אתרים צריך להיעזר בכל המדעים והטכניקות שיכולים לתרום ללימוד ושמירה של המורשת הארכיטקטונית.

מטרה
סעיף 3. הכוונה בשימור ושחזור אתרים היא לשמר אותם לא רק כעבודות אמנות אלא גם כהוכחות היסטוריות.

שימור
סעיף 4. בשימור אתרים, חיוני שהם יתוחזקו באופן קבוע.

סעיף 5. שימור אתרים תמיד יהיה קל יותר אם יעשה במבנים שימוש חברתי מועיל. לפיכך, שימוש כזה רצוי בתנאי שלא ישנה את המתווה הבניין או את עיטוריו. במסגרת מגבלות אלו, יש לאשר רק שינויים הנובעים משינויים בתפקוד.

סעיף 6. שימור אתר משמעותו שימור הסביבה ללא שינוי בקנה המידה. בכל מקום בו קיים סדר מסורתי, יש לשמרו. אין להרשות בניה חדשה, הריסה או שינויים של יחסים במסה ובצבעים.

סעיף 7. אתר לא ניתן להפרדה מההיסטוריה אליה הוא שייך ומהסביבה בה ניצב. אין להרשות הזזה של מבנה, כולו או חלקו, אלא במקרה שהזזה נדרשת לאבטחת האתר או שהיא מוצדקת מסיבות לאומיות או בינלאומית בעלי חשיבות עליונה.

סעיף 8. ניתן להזיז פריטים שהם פסלים, ציורים או קישוטים המהווים חלק אינטגרלי של אתר רק באם הזזתם מהאתר היא הדרך היחידה לאבטחת שימורם.

שיחזור
סעיף 9. תהליך השחזור היא פעולה הדורשת מומחיות ומיומנות גבוהים ביותר. מטרתו היא לשמר ולחשוף את האיכויות האסטטיות והיסטוריות של האתר ומבוססת על יחסי הערכה לחומרים המקוריים ומסמכים אמינים. יש לחדול במקום בו מתחילות ההשערות. באם עבודות נוספות חיוניות כך שלא ניתן לוותר עליהן הן חייבות להיות שונות מהקומפוזיציה הארכיטקטונית המקורית ומזוהות במאפיינים עכשויים. בכל מקרה השחזור צריך להיות מבוסס על מחקר ארכיאולוגי והיסטורי של האתר לפני ואחרי השחזור.

סעיף 10. במקרים בהם תהליכים מסורתיים אינם מתאימים, ניתן להשתמש בכל שיטה מודרנית לשימור ובניה לצורך גיבוש האתר, שיטות שיעילותן מבוססות על נתונים מדעיים והוכחו באופן ניסיוני.

סעיף 11. יש לשמר את התרומה של כל התקופות למבנה באתר, כיון שאחידות סגנון אינה המטרה של שחזור. כאשר בניין מכיל עבודות מתקופות שונות, חשיפה של שכבות תחתונות תהייה מוצדקת רק במקרים יוצאים מהכלל ורק כאשר החלקים המוסרים הם בעלי חשיבות מועטה והחומרים הנחשפים הם בעלי ערך היסטורי, ארכיאולוגי או אסטטי רב, ורמת שימורם טובה מספיק להצדקת פעולה זו.
הערכת חשיבותם של החלקים השונים וההחלטה מה ניתן להחריב אינה יכולה להתקבל רק ע"י האדם האחראי על העבודה.

סעיף 12. יש לשלב בצורה הרמונית כאשר מחליפים חלקים חסרים אך בו בזמן צריך לוודא שניתן יהיה להבדילם מהמקור כך שהשחזור אינו מסלף את העדות האומנותית וההיסטורית.

סעיף 13. תוספות אינן מותרות אלא באם אינן פוגעות בחלקים המעניינים של הבניין, המאפיינים המסורתיים שלו, האיזון של הקומפוזיציה וההתייחסות לסביבתו.

מקומות היסטוריים
סעיף 14. אתרים היסטוריים צריכים לקבל יחס מיוחד על מנת להבטיח את שימור אופיים ווהצגתם באופן ברור. עבודת השימור והשחזור המבוצעת במקומות כאלו צריכות להיות מונחות ע"י העקרונות שפורטו בפסקאות לעיל.

חפירות
סעיף 15. חפירות יש לבצע בהתאם לתקנים מדעיים והמלצות המגדירות עקרונות בינלאומיים שיש ליישמם בחפירות ארכיאולוגיות שאומצו ע"י UNESCO בשנת 1956.
יש לתחזק שרידי מבנים באמצעים הנדרשים לשימור קבוע תוך שמירה על המאפיינים הארכיטקטוניים והממצאים שבאתר. נוסף על כך יש לננקט בכל אמצעי הנדרש להבנת האתר וחשיפתו מבלי לשבש את משמעותו.
יש לשלול מראש כל עבודת שחזור, למעט אנסטילוזיס (החזרת אלמנט למקומו המקורי), כלומר, מותרת הרכבה של חלקים מפורקים קיימים. החומרים שישמשו לחיבור החלקים צריכים להיות ניתנים לזיהוי, השימוש בהם צריך להיות במידה המועטה ביותר הנדרשת לשימור האתר והחזרת צורתו.

פרסום
סעיף 16. בכל עבודות שימור, שחזור או חפירה, יש לוודא תיעוד מדויק בצורת דוחות ניתוח מבוקרים, מבוארים בשרטוטים וצילומים. הדו"ח צריך לתאר את כל שלב של העבודה: חשיפה, ייצוב, סידור מחדש וחיבור, כמו גם מאפיינים טכניים ופורמליים שזוהו במהלך העבודה. תיעוד זה יש להפקיד בארכיון של מוסד ציבורי כך שיהיה נגיש למחקר. מומלץ שהדוח יפורסם.
האנשים המפורטים מטה השתתפו בוועדה שחיברה את המסמך: "צ'רטר בינלאומי לשימור ושחזור אתרים"

Piero Gazzola (Italy), Chairman
Raymond Lemaire (Belgium), Reporter
Jose Bassegoda-Nonell (Spain)
Luis Benavente (Portugal)
Djurdje Boskovic (Yugoslavia)
Hiroshi Daifuku (UNESCO)
P.L de Vrieze (Netherlands)
Harald Langberg (Demmark)
Mario Matteucci (Italy)
Jean Merlet (France)
Carlos Flores Marini (Mexico)
Roberto Pane (Italy)
S.C.J. Pavel (Czechoslovakia)
Paul Philippot (ICCROM)
Victor Pimentel (Peru)
Harold Plenderleith (ICCROM)
Deoclecio Redig de Campos (Vatican)
Jean Sonnier (France)
Francois Sorlin (France)
Eustathios Stikas (Greece)
Mrs. Gertrud Tripp (Austria)
Jan Zachwatovicz (Poland)
Mustafa S. Zbiss (Tunisia)